תַּנִּי וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָשׁוּחַ יוֹתֵר מִדַּאי. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה וּבִלְחוּד דְּלֹא יַעֲבִיד כְּהָדֵין חַרְדּוֹנָה אֶלָּא כָּֽל עַצְמוֹתָי תֹאמַרְנָה יי מִי כָמוֹךָ. מִילְתָא דְּחָנָן בַּר בָּא פְּלִיגָא דְּחָנָן בַּר בָּא אָמַר לַחֲבֵרַיָּא נֵימוֹר לְכוֹן מִילְתָא טָבָא דְּחָמִית לְרַב עָבֵיד וָאָֽמְרִיתָהּ קוֹמֵי שְׁמוּאֵל וְקָם וְנָשַׁק עַל פּוּמִי. בָּרוּךְ אַתָּה שׁוֹחֶה. בָּא לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם זוֹקֵף. שְׁמוּאֵל אָמַר אֲנָא אָֽמְרִית טַעֲמָא יי זוֹקֵף כְּפוּפִים. אָמַר רִבִּי אַמִּי לֹא מִסְתַּבְּרָא אֶלָּא מִפְּנֵי שְׁמִי נִיחַת הוּא. אָמַר רִבִּי אָבוּן אִלּוּ הֲוָא כְתִיב בִּשְׁמִי נִיחַת הוּא יֵאוּת. לֵית כְּתִיב אֶלָּא מִפְּנֵי שְׁמִי נִיחַת הוּא. קוֹדֶם עַד שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם כְּבָר נִיחַת הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
אילו הוה כתיב בשמי ניחת. שפיר הוי קאמרת אבל השתא דכתיב מפני שמי הכי הוא משמע דמכבר קודם שהזכיר את השם ניחת הוא:
לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא. דמשמע דאף בהזכרת השם צריך שיהא שחוח וניחת:
מילתא דחנן בר בא פליגא. אהא דקדריש מכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך דמשמע שאף בהזכרת השם צריך שיהא גם ראשו כפוף במקום שאמרו לשוח אבל ר' חנן לא ס''ל הכי אלא כהאי דאמר לחברייא בשמיה דרב והוטב זה גם בעיני שמואל דכשבא להזכיר את השם זוקף:
כהדין חרדונא כמו הצב הזה כשהוא שוחה ראשו זקוף אלא כל עצמותי וגו' ואף ראשו יהא כפוף:
תָּנָא רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל הַכֹּל שׁוֹחֲחִין עִם שְׁלִיחַ צִיבּוּר בְּהוֹדָאָה. רִבִּי זְעִירָא אָמַר וּבִלְבַד בְּמוֹדִים. 10b רִבִּי זְעִירָא סָבַר לִקְרוֹבָה כְּדֵי לְשׁוּחַ עִמּוֹ תְּחִילָּה וְסוֹף. רִבִּי יֹסֵה כַּד דְסַלִּיק לְהָכָא חַמְתֵּין גְּחָנִין וּמְלַחֲשִׁין. אָמַר לוֹן מַהוּ דֵין לְחִישָׁה וְלֹא שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי מְיָישָׁא רִבִּי חִיָּיא בְשֵׁם רִבִּי סִימַאי. וְאִית דְּאָֽמְרִין חֲבֵרַיָּא בְשֵׁם רִבִּי סִימַאי מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ אֲדוֹן כָּל הַבִּרְיוֹת אֱלוֹהַּ הַתּוּשְׁבָּחוֹת צוּר הָעוֹלָמִים חַי הָעוֹלָם יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית מְחַיֵּה מֵתִים שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִייַמְתָּנוּ וּזְכִיתָנוּ וְסִייַעְתָּנוּ וְקֵרַבְתָּנוּ לְהוֹדוֹת לִשְׁמָךְ בָּרוּךְ אַתָּה יי אֵל הָהוֹדָאוֹת. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רַב מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאָנוּ חַייָבִין לְהוֹדוֹת לִשְׁמָךְ תְּרַנֵּנוּ שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לָךְ וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ בָּרוּךְ אַתָּה יי אֵל הָהוֹדָאוֹת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אִינְיָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא הוֹדָיָה וּשְׁבָח לִשְׁמָךְ לָךְ גְּדוּלָּה לָךְ גְּבוּרָה לָךְ תִּפְאֶרֶת יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךְ יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִּסְמְכֵינוּ מִנְּפִילָתֵינוּ וְתִזְקָפֵנוּ מִכְּפִיפָתֵינוּ כִּי אַתָּה הוּא סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְזוֹקֵף כְּפוּפִים וּמָלֵא רַחֲמִים וְאֵין עוֹד מִלְּבַדֶּךָ בָּרוּךְ אַתָּה יי אֵל הָהוֹדָאוֹת. בַּר קַפָּרָא אָמַר לָךְ כְּרִיעָה לָךְ כְּפִיפָה לָךְ הִשְׁתַּחֲוָיָה לָךְ בְּרִיכָה לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן לְךָ יי הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יי הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לָרֹאשׁ וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךְ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ בּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ מִשְׁתַּחֲוִים כָּֽל עַצְמוֹתָי תֹאמַרְנָה יי מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ בָּרוּךְ אַתָּה יי אֵל הָהוֹדָאוֹת. אָמַר רִבִּי יוּדָן נְהִגִּין רַבָּנִין אָֽמְרִין כּוּלְּהוֹן. וְאִית דְּאָֽמְרִין אוֹ הֲדָא אוֹ הֲדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
או הדא. או נוסח הזה או הזה ולא אמרין כולהון:
ולא שמיע. ומתמה הש''ס ומה היא השאלה מהו דין לחישה וכי לא שמיע ליה מה דאמר ר' חלבו וכו' שנוהגין לומר כנוסחאות הללו:
רבי זעירא סבר לקרובה. קרובה הוא הפיוט שאומרים בשעת חזרת הב''צ במודים כדלקמן מודים אנחנו לך וכו' ודוגמתו ברבה פ' אמור בפסוק ולקחתם לכם מהו מכל אבקת רוכל דהוה קריי ותני ופייטן ודרשן ופי' בערוך קרוב ופייטן כלומר דאע''ג דר' זעירא אמר דאין החיוב כ''א במודים בלבד ולא בסוף הברכה מכל מקום היה מחמיר על עצמו ומאריך בפיוט המודים שאומר כדי לשוח עם הש''צ תחלה וסוף. סבר. מצפה מלשון שמא תאמר אבד סברם הוא:
עם הש''צ בהודאה. כשאומר מודים וכדמפרש ר' זעירא שהחובה במודי' בלבד הוא:
אֵלּוּ בְּרָכוֹת שֶׁפּוֹתְחִין בָּהֶן בְּבָרוּךְ. כָּל הַבְּרָכוֹת פּוֹתְחִין בָּהֶן בְּבָרוּךְ וְאִם הָֽיְתָה בְרָכָה סְמוּכָה לַחֲבֵירָתָהּ כְּגוֹן קִרְיַת שְׁמַע וּתְפִילָּה אֵין פּוֹתְחִין בָּהֶן בְּבָרוּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
כגון ק''ש. כלומר ברכה הסמוכה לק''ש. וכך שנוי בתוספתא ולא גריס שם ותפילה ולפי גי' הספר י''ל דעל ברכה שלאחר ק''ש וסמוכה לתפילה קאמר דהוי כעין ברכה הסמוכה לחבירתה לאותה שלפני ק''ש דלא מיחשבא ק''ש הפסק כיון דהברכות בשבילה נתקנו:
אלו ברכות שפותחין וכו'. תוספתא בפ''ק:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן בְּשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מַעֲשֵׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁחַח יוֹתֵר מִדַּאי וְהֶעֱבִירוֹ רִבִּי. רִבִּי אַמִּי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מַעֲבִיר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָא בַּר בָּא לֹא הָיָה מַעֲבִיר אֶלָּא גֹּעֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' אמי אמר ר' יוחנן הוה מעבר. ר' יוחנן היה מעביר אלו ששוחין יותר מדאי ור' חייא בר בא אמר לא היה נוהג ר' יוחנן להעביר בשביל כך אלא גער בהם שלא יעשו כן:
הָתִיב רִבִּי יִרְמְיָה וַהֲרֵי גְּאוּלָּה. שַׁנְיָא הִיא. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן הַלֵּל אִם שָֽׁמְעָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יָצָא. הָתִיב רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי יוֹסֵה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה וַהֲרֵי סוֹפָהּ. אָמַר לֵיהּ שְׁתַּיִם הֵנָּה אַחַת לָבוֹא וְאַחַת 11a לְשֶׁעָבַר.
Pnei Moshe (non traduit)
הרי גאולה. ברכת אשר גאלנו שאנו אומרים לאחר הלל בלילי פסח והלא סמוכה היא לברכת הלל ואפ''ה היא פותחת בברוך:
שנייא היא. אשר גאלנו דהאמר ר' יוחנן בהלל אם שמע בבית הכנסת כמו שנוהגין הספרדים לאומרו אחר תפילת ערבית יצא ושוב אין צריך לברך עליו בבית והשתא לא הויא ברכת גאולה סמוכה ולפיכך תקנו אותה בפתיחה לעולם:
והא סופה. שהיא חותמת בברוך וקס''ד דהודאה בעלמא היא ולא הויא אלא כמטבע הקצר כברכת הפירות ואמאי חותמין בה בברכה:
א''ל שתים הנה. ברכת הגאולה זו לאו ברכה אחת היא אלא דכוללת שתי גאולות אחת להבא בקשת רחמים על העתיד כן ה' אלהינו יגיענו למועדים וכו' ונאכל שם מן הפסחים וכו' ואחת הודאה לשעבר אשר גאלנו וכו' ונמצאת הראשונה פותחת בברוך ואינה חותמת והשניה חותמת ואינה פותחת:
הָתִיבוּן הֲרֵי הַבְדָּלָה. שַׁנְיָא הִיא. דָּמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא רִבִּי הָיָה מְפַזְּרָן וְחָזַר וְכוֹלְלָן עַל הַכּוֹס. רִבִּי חִייָא רַבָּא הָיָה מְכַנְּסָן.
Pnei Moshe (non traduit)
והרי הבדלה. שהיא פותחת בברוך ואף ע''פ שהיא סמוכה לברכת המאור:
שנייא היא. הבדלה דלאו ברכה סמוכה לחבירתה מדינא היא שהרי יכול הוא לפזרן כל ברכה וברכה בפני עצמה כמו שהיה רבי נוהג שהיה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס:
הָתִיבוּן הֲרֵי נְבָרֵךְ. שַׁנְיָא הִיא. שֶׁאִם הָיוּ שְׁנַיִם יוֹשְׁבִין וְאוֹכְלִין שֶׁאֵינָן אוֹמְרִים נְבָרֵךְ. הֲרֵי הַזָּן אֶת הַכֹּל. קַשְׁיָא.
Pnei Moshe (non traduit)
הרי נברך. כלומר דהקושיא על ברכת הזן היא אמאי פותחת בברוך הרי סמוכה לברכת הזימון נברך שאכלנו הויא:
שנייא היא. ברכת הזן שהרי אם היו שנים דליכא ברכת הזימון ולא הויא סמוכה וצריך לפתוח בברוך וכיון שלפעמים פותחת בברוך תקנו אותה בפתיחה לעולם:
הרי הזן את הכל. האי מקשה נמי קס''ד דכמטבע קצר הויא וא''כ אמאי חותמת בברוך הזן את הכל:
הֲרֵי הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. שַׁנְיָא הִיא. דְּאָמַר רַב הוּנָא מִשֶּׁנִּיתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵיתַר לִקְבוּרָה נִקְבְעָה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. הַטּוֹב שֶׁלֹּא הִסְרָיחוּ. וְהַמֵּטִיב שֶׁנִּיתְּנוּ לִקְבוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
שנייא היא. דברכה שנתחדשה אח''כ היא כדאמר רב הונא שתקנו אותה על הרוגי ביתר ולהכירא תקנוה בפתיחה כאלו לא נסמכה:
הרי הטוב והמטיב. שהיא פותחת בברוך והיא סמוכה לחבירתה הויא:
הָא קִדּוּשָׁה. שַׁנְיָא הִיא. שֶׁאִם הָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹתֶה מִבְּעוֹד יוֹם וְקִדַּשׁ עָלָיו הַיּוֹם שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר בּוֹרֵא פְרִי הַגָּפֶן. וְהָא סוֹפָהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא טוֹפֶס בְּרָכוֹת כַּךְ הוּא. אָמַר רִבִּי יוּדָן מַטְבֵּעַ קָצַר פּוֹתֵחַ בָּהֶן בְּבָרוּךְ וְאֵינוֹ חוֹתֵם בָּהֶן בְּבָרוּךְ. מַטְבֵּעַ אָרוֹךְ פוֹתֵחַ בָּהֶן בְּבָרוּךְ וְחוֹתֵם בָּהֶן בְּבָרוּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
הא קדושא. קידוש היום בשבתות ובי''ט שפותחת בברוך והא סמוכה לברכת היין היא:
שנייא היא. שאף היא לפעמים אינה סמוכה שהרי אם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו חוזר ומברך על היין:
והא סופה. קדוש היום שהיא חותמת בברוך ואמאי:
א''ר מנא. השתא מסיק לטעמא דכולהו ברכות לפי שטופס ברכות כך הוא כדר' יודן דכל שהוא מטבע קצר וכו' וסופה דהזן נמי לא קשיא דמטבע ארוך הויא וכן ברכת הגאולה לא צריכין לטעמא דשתי גאולו' אלא הואיל ומטבע ארוך הויא לפיכך חותם בה בברוך:
כָּל הַבְּרָכוֹת אַחַר חִיתוּמֵיהֶן אֵין אוֹמְרִין בְּרָכָה פָסוּק. הָתִיב רִבִּי יִצְחָק בֵּרִבִּי אֶלְעָזָר קוֹמוֹי רִבִּי יוֹסֵה מִכֵּיוָן דְּתֵימַר אַחַר חִיתוּמֵיהֶן אֵין אוֹמְרִין בְּרָכָה פָסוּק. אָֽמְרִין חֲכִימֵי הָדֵין טַלְיָא דְּהוּא סָבַר מַהוּ אַחַר חִיתוּמֵיהֶן שֶׁאִם הָיָה עוֹמֵד בְּשַׁחֲרִית וְשָׁכַח וְהִזְכִּיר שֶׁל עַרְבִית וְחָזַר וְחָתַם בְּשֶׁל שַׁחֲרִית יָצָא. אָמַר רִבִּי אָחָא כָּל הַבְּרָכוֹת כְּעֵין חוֹתְמוֹתֵיהֶן. וְאִילֵּין דְּאָֽמְרִין צַהֲלִי וְרֹנִי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן וְגוֹמֵר אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בְּרָכָה פָּסוּק.
Pnei Moshe (non traduit)
כל הברכות אחר חותמיהן. קס''ד דה''ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן:
אין אומרים ברכה פסוק. אין חותמין הברכה בפסוק כגון בא''י גואלינו ה' צבאות וגו' וכיוצא בזה:
מכיון דתימר אחר חיתומיהן אין אומרין ברכה פסוק. בתמיה ובפ''ב דתענית גריס ויימר ברכה פסוק והיינו הך לפי דס''ד לפרש אחר חיתומיהן כדלקמיה:
אמרין חכימי הדין טלייא. בלשון תמיה חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה:
דהוא סבר. לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר את של ערבית מעריב ערבים וחזר ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין והלכך יצא ולפיכך הוא מקשה דא''כ היכי אמרת אין אומרין ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור א''כ הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדרב אחא דאמר כל הברכות כעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא חותם כגון עוזר ומושיע ומגן בא''י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק:
ואילין דאמרין צהלי וגו'. נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בנוסח הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים:
משנה: מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמַר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יְמֵי חַיֶּיךָ הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות. פרשת ציצית אומרים אותה בק''ש של ערבית ואע''פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה אומרים אותה מפני יציאת מצרים שבה:
כבן שבעים שנה. הייתי נראה זקן ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה:
ולא זכיתי. לא נצחתי לחכמים:
הלכה: אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנַס לִגְדוּלָּה הֶאֱרִיךְ יָמִים. הֲדָא אָֽמְרָה שֶׁהַגְּדוּלָּה מְקַצֶּרֶת יָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. כדאמרי' אוי לרבנות שמקברת את בעליה ולהכי קאמר הריני כבן שבעים דאם שזכיתי לגדולה עם כל זה הארכתי ימים:
גמ' אע''פ שנכנס לגדולה. שמינוהו לנשיא כדאמרינן לקמן פרק תפלת השחר:
האריך ימים. שאמר הריני כבן שבעים שנה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source